השכרות רכב שלמה (1987) בע"מ נ' ממט ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

רכב התובעת נפגע מאחור כאשר עמד בחנייה ברחוב בריינין בתל-אביב (להלן: "התאונה").

העידה בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהגת רכב המבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1"), העיד נתבע 2 (להלן: "נתבע 2") שהינם הנהגים ברכב מסוג סקודה (להלן: "הסקודה").

סלע המחלוקת בתיק דנן - האם הנתבעים אחראים לקרות התאונה שבענייננו?

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, הנתבעים אחראים לקרות התאונה.

עדותה של עת/1 הייתה אמינה ועקבית. היא צילמה את רכב הסקודה צמוד לחלק האחורי של רכבה, וגם הגדילה לעשות וצילמה את החלק הקדמי של הרכב שחנה מאחורי רכב הנתבעים.

לשיטתה, מדובר בעדות ותמונות שלא נסתרו, הגם שלא הובאה העדה מטעם הנתבעים.

לאור האמור, יש לקבל את התביעה.

לטענת ב"כ הנתבעים, הנתבעים לא אחראים כלל לתאונה.

אף אחד לא ראה ולא העיד כי ראה איזה מכלי הרכב נע לעבר משנהו. הגם, שעדויות הנתבעים היו עקביות, ואלה הכחישו את העובדות שנטענו על-ידי התובעת.

באשר לעדה שלא התייצבה, הסביר כי העדה סברה כי הדיון קבוע למועד אחר.

בנסיבות העניין מבקש לדחות את התביעות ולחייב בהוצאות.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – האם ניתן לקבוע כי הנתבעים אחראים לקרות התאונה?

כבר עתה אומר שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי כי דין התביעה להידחות.

הן עדותה של עת/1 והן עדותם של הנתבעים היו בהירות, קולחות, עקביות וסדירות, ולא נפל כל פגם בעדות זו או אחרת.

ברי הוא, שהערכת מהימנותם של עדים כדי לרדת לחקר האמת, היא מלאכה קשה, אך מלאכה מובהקת המוטלת על בית המשפט. בית המשפט מחליט על-פי אמירות העדים, על סמך התנהגותם בכלל ובפרט במהלך אירוע נשוא התביעה, התנהגותם במהלך העדות ואותות האמת המתגלים במהלכו של המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תש"א – 1970).